הימורים באינטרנט

נעמי אסיא, עו"ד *

 

סוגיית ההימורים באינטרנט מציבה אתגר לא פשוט להתמודדות המשפטית, שכן לאור אופייה הגלובלי של הרשת, לא ניתן למנוע לחלוטין את ההימורים, גם אם הם אסורים במדינה בה יושב המהמר. מה דינם של העסקים הפועלים במסווה של "קפה אינטרנט" תמים, אך למעשה מציעים קישור לאתרי הימורים בארץ ובחו"ל?

 

א. מבוא

 לאחרונה הולכת וגוברת התופעה של "מועדוני אינטרנט" ובתי "קפה אינטרנט", הפועלים במסווה של מועדונים המשמשים למתן שירותי אינטרנט. אולם לאחרונה נראה כי מועדוני האינטרנט הללו מציעים לא רק שירותי אינטרנט, אלא גם קישור לאתרים של הימורים ומשחקים לא חוקיים.

 

מזה תקופה ארוכה התעוררו ויכוחים רבים הנוגעים לסוגיית ההימורים באינטרנט, שכן לאור אופייה הגלובלי של הרשת, לא ניתן למנוע לחלוטין את ההימורים, גם אם הם אסורים במדינה בה יושב המהמר.

 

סעיף 255 לחוק העונשין, שכותרתו היא "איסור הגרלות והימורים", מורה כי "המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו מאסר שלוש שנים, או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4)". משחק אסור מוגדר בסעיף 224 לחוק העונשין כ"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת".

 

אחת השאלות המרכזיות שעלתה בפסיקה בנושא זה הינה מהו דינו של מי שמציע תקשורת מחשבים לאתרי הימורים באינטרנט? האם הוא ייחשב כמי שמארגן משחק אסור או הימורים, המהווים עבירה פלילית? נבחן כעת כיצד השיבו בתי המשפט בארץ על שאלה זו.

 

ב. הימורים בראי בתי המשפט

 

בת.פ 1351/04 מדינת ישראל נ' שמואל בן משה חיים נדונה שאלת חוקיות פעילותו של הנאשם, אשר לטענת התביעה הפעיל וארגן משחקים אסורים ובתי הימורים. הנאשם כפר באשמה וטען כי לא מדובר במועדוני הימורים, אלא במועדוני "אינטרנט קפה" המשמשים למתן שירותי אינטרנט. הלקוח גולש לכל אתר כרצונו, ולטענת ההגנה, אין לנאשם כל שליטה על מעשי השחקנים.

 

השופט טננבוים בפסק דינו קובע כי כל העדויות מתיישבות זו עם זו הן לעניין שאלת מהות המקום והן לעניין שאלת הבעלות על המקום. מן העדויות עולה בצורה מפורשת כי הנאשם הוא אשר ניהל את המועדונים אשר שימשו כבתי הימורים בלבד. עוד ציין השופט בפסק דינו כי הסניגור לא הביא ולו עד אחד שיעיד כי נכנס לאחד המקומות הנ"ל רק כדי לגלוש לאתרי אינטרנט ו/או לשלוח מייל. על כן בסופו של דבר החליט כבוד השופט להרשיע את הנאשם בכל האישומים ובכל העבירות המיוחדות לו בכתב האישום.

 

בגזר הדין בעניין זה, קבע השופט טננבוים כי "הדרך למניעת פתיחת בתי הימורים היא עונשים קשים ומשמעותיים למארגני אותם הימורים. לו היה יודע כל מארגן הימורים כי ישלח למאסר לתקופה משמעותית, אין לי כל ספק כי תופעת ההימורים הייתה פוחתת פלאים. נכון הוא שכמו כל תופעה פלילית, לא ניתן אף פעם למגרה לחלוטין, אולם ניתן להורידה משמעותית".

 

בב"ש 3751/04 מדינת ישראל נ' רונן ברוור נדונה שוב שאלת חוקיותו של "קפה אינטרנט" בנהריה, אשר משמש לטענת המדינה כעסק להימורים. הנאשם כפר בהאשמות ואף טען כי החיפוש שנעשה על ידי המשטרה נעשה במקום אסור, שכן צו החיפוש הופנה למקום ספציפי, ואילו חלק מהמחשבים נתפסו בחלק אחר אשר אינו משמש קפה אינטרנט, אלא מעבדה.

 

השופט שר קבע כי מחומר הראיות עולה כי קיים יסוד להניח כי במקום אשר בו התבקש החיפוש נעברה עבירה לכאורה – "שעה שעיניו של השוטר אשר ביצע את החיפוש שזפו משחקי הימורים אשר הופיעו על המסך". בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי ביהמ"ש נתן צו כדין ולפיכך החיפוש עצמו נעשה כדין ודרישת המשטרה להעתקת החומר אשר מצוי במחשבים על מנת לבדוק האם בוצעה העבירה, אם לאו, לגיטימי הוא.

 

ג. הצעה לתיקון חוק העונשין

 

בחודש פברואר הוגשה על ידי חבר הכנסת רוני בר-און הצעת חוק לתיקון חוק העונשין[1] במטרה להתמודד עם התופעה המדאיגה של הימורים בלתי חוקיים באינטרנט. הצעת החוק נועדה לשלול את האפשרות ממפעילי האתרים האסורים להגיע לקהל לקוחותיהם הפוטנציאלי, ולאיין את התמריץ הכלכלי הקיים כיום לאותם עבריינים. שלילה זו של "מרחב המחייה" של הפעילות העבריינית תעשה באמצעות החלת חובות חוקיות על ספקי שירות לאותם אתרים שבלעדיהם הפעילות העבריינית אינה יכולה להתבצע.

 

הצעת החוק קובעת עונש מאסר של שנה על מי שמפרסם בישראל או באתר אינטרנט ישראלי, אתר אינטרנט המפעיל משחקים אסורים, או כתובת אלקטרונית של אתר שכזה. "אתר אינטרנט ישראלי" מוגדר בהצעת החוק כאתר אינטרנט (מוגדר כאתר שמפעיל משחקים אסורים) שהוא בעברית או מאפשר תשלום בשקלים חדשים, או כולל הימורים על תוצאות של משחקי ספורט המתקיימים בישראל בין קבוצות ישראליות.

 

הצורך בחקיקת החוק נובע ממספר שיקולים עיקריים: ראשית, המדובר בהימורים אשר לא זכו לאישור הגורמים המתאימים בישראל ואינם מפוקחים על ידי הרשויות. יתירה מזו, בהימורים באמצעות רשת האינטרנט רווחי ההימורים הולכים לידיים פרטיות ומושקעים מחוץ למדינת ישראל. זאת בניגוד למצב כאשר מדובר בהימורים חוקיים המורשים בישראל, אשר רווחיהם מועברים לתמיכה במטרות ראויות בישראל. בנוסף, בהימורים דרך האינטרנט, לא קיימת אפשרות לפיקוח, ולא ניתן לוודא כי קטינים, שהם קהל פגיע במיוחד בנושא ההימורים, אינם משחקים. עוד נאמר בהצעת החוק כי קיים קשר בין הימורים לא מפוקחים לבין הלבנת הון.

 

על כן, הצעת החוק מתייחסת גם לתיקון שייעשה בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו 1986, באופן שהיא אוסרת על חברות הסליקה בישראל לשלם לספק חיובים של לקוח בגין השתתפות במשחקים אסורים, לרבות משחקים באתר אינטרנט. תיקון זה נועד ליצור מצב שבו מפעילי האתרים האסורים לא יוכלו לגבות תשלומים באמצעות כרטיסי אשראי ישראליים או חברות סליקה ישראליות.

 

* עו"ד נעמי אסיא מתמחה בהיי-טק ובקניין רוחני ; מחברת הספר "דיני מחשבים הלכה למעשה", ויו"ר ועדת מדע וטכנולוגיה של לשכת עורכי הדין.

 

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.