בית המשפט העליון - ויתור של עובד על זכות לתמלוגים מפטנט אינו סותם את הגולל על תביעתו (אוגוסט 2012)
סעיפים 131 ו-132 לחוק הפטנטים תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") קובע כי המצאה שעובד הגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו ("אמצאת שירות")הינה קניינו של המעביד. סעיף 134 לחוק קובע כי בהעדר הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שירות ייקבע הדבר על ידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים, אשר הוקמה לפי החוק. על מנת להמנע מן הצורך לשלם לעובד תמלוגים בגין המצאות שהמציא במסגרת עבודתו, נוהגות כיום רוב חברות ההיי טק (וחברות אחרות העוסקות בפיתוח) לכלול בהסכמי ההעסקה שלהם סעיפים בהם מוותר העובד באופן גורף על כל זכות בכל המצאה שפיתח במהלך עבודתו או בקשר אליה, ובחלק מן המקרים מקפיד המעביד אף לכלול בהסכם ויתור מפורש של העובד על תמלוגים בגין אמצאת שירות. פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 1.8.2012 בענינו של דר' נמרוד בייר (רעא 3564/12), מטיל ספק גדול בדבר תוקפן ויעילותן של תניות אלה בהסכמי ההעסקה וייחייב את המעבידים להערך ולנסח מחדש את הסכמי ההעסקה של עובדיהם.
חשוב לציין כבר בתחילת הדברים - פסק הדין של בית המשפט העליון אינו קובע מסמרות לענין זה, אלא מותיר בידי הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים את הסמכות לקבוע באם היא מוסמכת לדון במקרה מסוג כזה, ומה השלכותיו של ויתור כזה.
לפני כשנתיים נתנה הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים, בראשות כבוד השופט בדימוס, פרופ' יצחק אנגלרד, את החלטתה בענין Actelis Networks נ' ישי אילני. באותו מקרה כלל הסכם ההעסקה של העובד העברה של כל הזכויות באמצאת השירות למעביד. לפיכך טען המעביד כי בשעה שקיים הסכם לפיו ויתר העובד על זכויותיו באמצאת השירות הרי שאין לועדה סמכות לדון במקרה, שכן סעיף 134 לחוק מחיל את סמכות הועדה לדון בתמלוגים בגין אמצאת שירות רק באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת השירות. הועדה קבעה כי אין די בכך שהעובד מעביר בהסכם את זכויותיו באמצאת השירות למעביד. נקבע כי כל עוד לא ויתר העובד באופן מפורש בהסכם על זכותו לפיצויים או תמלוגים בגין אמצאת השירות, הרי שאין בהסכם כדי לשלול מן הועדה את סמכותה לדון בתביעת העובד לתמלוגים.
עקב ההחלטה בענין אילני, שינו מעבידים רבים את הסכמי ההעסקה שלהם, כאשר המגמה העיקרית הייתה לכלול בהסכם ויתור מפורש של העובד על תמלוגים אשר עשויים להגיע לו לפי פרק ח' לחוק.
כזה היה הסכם ההעסקה של דר' נמרוד בייר (אשר נחתם, אגב, עוד בטרם ההחלטה בענין אילני), אשר מלבד העברת כל הזכויות באמצאת שירות, כלל גם ויתור של העובד על כל זכות לתמורה או תמלוגים בעד אמצאת השירות, מעבר לסכומים שהוא זכאי להם לפי הסכם ההעסקה. חברת פלוראליטי נכנסה להליך של פירוק, ובמסגרת הליך זה ביקש דר' בייר מבית המשפט המחוזי להתיר לו להגיש לועדה לעניני פיצויים ותמלוגים תביעה כנגד החברה בגין זכותו לתמלוגים בגין אמצאת שירות.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של אילני בהחלטה קצרה ובה קבע כי לאור העובדה שהסכם ההעסקה שולל במפורש את זכותו של דר' בייר לתמלוגים בגין אמצאת השירות יש לדחות את הבקשה.
דר' בייר ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון הפך את החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי גם אם נשללה בהסכם זכות העובד לקבלת תמלוגים בגין אמצאת שירות הרי שלא נעולה בפניו הדלת לטעון לזכות לתמלוגים. בית המשפט העליון קבע כי אפשר שהזכות לפיצויים או תמלוגים עבור אמצאת שירות הינה זכות קוגנטית שהיא חלק ממשפט העבודה המגן, ובמצב דברים זה תהיה לועדה הסמכות לדון בתביעת העובד. עם זאת בית המשפט העליון אינו מכריע בשאלה זו ומותיר את ההכרעה בה לועדה לעניני פיצויים ותמלוגים. בית המשפט העליון הדגיש כי הועדה היא זו אשר מוסמכת לדון בקיום התנאים המוקדמים לסמכותה, ואין לבית המשפט הדן בפירוק הסמכות להכריע בענין זה.
יצויין כי בכך לא הסתיימו המחלוקות שבין דר' בייר למפרקה של חברת פלוראליטי. בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שהאחרון יקבע באם מתקיימים יתר התנאים הדרושים על מנת לאפשר לדר' בייר לפתוח בהליך נפרד כנגד החברה מחוץ לתיק הפירוק. במידה ובית המשפט המחוזי יתיר לדר' בייר לפתוח בהליך נפרד, הרי שהוא יצטרך להגיש את תביעתו לועדה לעניני פיצויים ותמלוגים, ורק אז, קרוב לודאי, תידרש הועדה להכריע בשאלה האם זכותו של עובד לפיצויים או תמלוגים בגין אמצאת שירות הינה זכות שהעובד אינו יכול לוותר עליה.
עד אז, מומלץ למעבידים המבקשים להקטין את חשיפתם בפני תביעות לתמלוגים בגין אמצאת שירות, לשקול מחדש את נוסח הסכמי ההעסקה שלהם באופן שיאפשר או יקל את ההתמודדות עם תביעות עובדים, אם וכאשר יקבע כי מדובר בחוק עבודה מגן.