חובת השימוע טרם פיטורי עובד
חובת השימוע טרם פיטורי עובד
רבים מן העובדים והמעבידים סבורים כי הזכות לפטר עובד הינה פררוגטיבה של המעביד, אשר אינה כפופה לסייגים כלשהם (למעט החובה לשלם לעובד פיצויי פיטורים כדין ולתת את ההודעה המוקדמת הקבועה בדין). לא רבים מודעים לכך שבשנים האחרונות נקבעה בהלכה הפסוקה של בתי הדין לעבודה כי על כל מעביד המבקש לפטר עובד חלה החובה לקיים שימוע טרם הפיטורים. חובה זו מקורה במגזר הציבורי, אך ברבות השנים היא הורחבה על ידי בתי הדין לגופים דו-מהותיים (מעין ציבוריים) וכיום חובה זו הוחלה גם על המעבידים במגזר הפרטי.
בימים קשים אלה, כאשר רבים מן המעבידים מוצאים עצמם עומדים בפני פיטורי עובדים (ועובדים רבים מוצאים עצמם עומדים להיות מפוטרים), מצאנו לנכון לעדכן את לקוחותינו בכל הקשור לחובת השימוע החלה על כל מעביד.
חובת השימוע – מהי?
שימוע הוא בעצם הליך המאפשר לעובד להשמיע את טענותיו על מנת שתהיה לו הזדמנות לשנות את ההחלטה בדבר פיטוריו בטרם יתגבשו הפיטורים. המטרה העיקרית אינה הצגת הטענות והנימוקים לפיטורים על ידי המעביד, אלא לאפשר לעובד הזדמנות אחרונהלהציג את עמדתו, להציע הצעות חלופיות, ולשכנע את המעביד להמנע מן הפיטורים.
חובת השימוע חלה בכל מקרה בו מבקש המעביד לסיים את יחסי עובד-מעביד מסיבה כלשהי. החובה חלה על כל מעביד, על כל סוג של עובד ובכל מקרה של פיטורים, לרבות פיטורים בגין הפרת משמעת, פיטורים בגין חוסר שביעות רצון מיכולתו וממיומנותו של העובד, פיטורים בעקבות צמצומים ובנסיבות מסויימות אף במקרה של אי חידוש הסכם העסקה לתקופה קצובה.
הפסיקה אף הרחיבה את חובת השימוע והחילה אותה גם על מקרים בהם המעביד מבקש "להרע" את תנאי העסקתו של העובד (למשל - העברתו של העובד למקום עבודה אחר, העברה למחלקה אחרת באותו מקום עבודה, העברת תפקיד, וכל שינוי אחר העלול לגרום להרעת תנאי העובד, כפי שסוכם ביניהם בחוזה העבודה האישי).
הכללים שנקבעו בפסיקה בעניין השימוע:
- על המעביד להודיע לעובד כי הינו שוקל לפטרו ולזמנו לשימוע מספר ימים מראש. מומלץ מאד שהודעה כזו תהיה בכתב ותכלול את מועד השימוע ומקומו. בהודעה חייב המעביד לפרט בפני העובד את הטעמים לפיטורים בצורה ברורה. מטרת ההודעה היא לאפשר לעובד להתכונן לשימוע, לרבות מתן האפשרות להתייעץ עם אדם המוסמך לייצגו בשימוע.
- חלה חובה על המעביד להציג בפני העובד את כל הטענות, הנימוקים והמסמכים בגינם הוחלט על הפיטורים, וזאת לפני הליך השימוע.
- העובד רשאי להיות מלווה בשימוע על ידי חבר, עמית לעבודה, בן משפחה או עורך דין, אשר יתפקד כנציגו. חלה על המעביד החובה לציין זכות זו בפני העובד בהודעה על השימוע.
- השימוע יתקיים בפני גורם מוסמך המורשה לנהלו, בדרך כלל מי מהממונים על העובד. ניתן להרשות למי שאינו המעביד לנהל את השימוע, בתנאי שההחלטה הסופית בדבר הפיטורים נשארת בידי המעביד.
- יש לרשום פרוטוקול של הליך השימוע ויש למסור לעובד העתק של הפרוטוקול.
- השימוע צריך להתקיים במקום "מכובד" ובצורה "ראויה". אין לקיים את השימוע באמצע הפרוזדור, בכניסה לחדר כלשהו או בסמוך לפני תום יום העבודה.
- יש לנהל את השימוע בתום לב ולשקול את טיעוני העובד והצעותיו כפי שהוצגו בשעת השימוע, תוך נכוות להשתכנע ולהימנע מפיטורי העובד. לא ניתן לסיים את הליך השימוע בהודעת פיטורים מיידית.
- לאחר הליך השימוע על המעביד להעלות על הכתב את החלטתו בדבר פיטורי העובד. אם המעביד לא שוכנע לשנות את עמדתו לאור טענותיו של העובד, לא די בהחלטה סתמית אלא עליו לנמק מדוע אינו מקבל את טענות העובד והצעותיו.
סעדים המוענקים לעובד בגין הפרת זכות השימוע
הפרת חובת השימוע, דהיינו אי קיום ההליך, הינה פגיעה בזכויותיו של העובד המהווה מעשה שלא כדין, דהיינו "פיטורים שלא כדין".
בנסיבות מסויימות עלול בית הדין לפסוק כי הפיטורים בטלים עקב אי קיום הליך השימוע. יש לציין כי קביעה זו ניתנה עד היום, בדרך כלל, במקרים בהם נפלו פגמים נוספים בהליך הפיטורים, אשר כתוצאה מהם נפגעו זכויות העובד. עם זאת, ברוב המקרים, הסעד אשר נפסק על ידי בתי הדין הינו סעד כספי. היקף הסעד הכספי משתנה בהתאם למקרה ובפרופורציה לחומרת הפגיעה בזכויות העובד.
סיכום
בשורה של פסקי דין של ביתי הדין לעבודה נקבעה כי הפרת זכות השימוע הינה "הפרת חובת הנאמנות" של המעביד. פיטורים מיידים, משמע - ללא מתן זכות השימוע, עלולים לפגוע בשמו הטוב ובתדמיתו של העובד וגרימת עוגמת נפש לעובד. במקרה מסויים בפסיקה אף זכה עובד לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב אופן הפיטורים, לאור הפרת זכות הטיעון בהליך של שימוע.
כל מקרה כזה נידון לגופו, אך ישנם כללים מנחים המגדירים את ההתנהגות הראויה של המעביד בשעת פיטורי העובד.
שומה על המעביד להיות זהיר בשעת הפיטורים, לאפשר לעובד הליך מלא של שימוע, תוך שמירת כבודו של העובד. מעביד אשר לא יקפיד על כך עלול למצוא עצמו חייב בעשרות אלפי שקלים (ולעתים אף יותר מכך) בבית הדין.
(פברואר 2009)
** מסמך זה אינו בגדר עצה משפטית ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי מתאים בכל מקרה לגופו.