רישום זכות יוצרים בארה"ב

בישראל אין פנקס רשמי של רישום זכויות יוצרים. הדרך הטובה ביותר לתעד באופן אמין את זהות היוצר ומועד כתיבת התוכנה, היא ע"י רישום זכות יוצרים בארה"ב. למרות שלמרשם זכויות היוצרים בארה"ב אין בישראל מעמד מחייב מכוח דבר חקיקה, הוא נחשב בעיני בתי המשפט בארץ כמהימן והם נותנים לו משקל ראייתי נכבד. רישום זכות יוצרים בארה"ב מצריך פרוצדורה פשוטה יחסית (אין בחינה כמו במקרה של בקשת פטנט) וזולה. בתוך כשלושה חודשים מהגשת הבקשה למשרד זכויות היוצרים בארה"ב, יגיע אישור הפקדה הכולל את שם בעל זכות היוצרים ותאריך ההגשה.

הגנה על האלגוריתם שבסיס התוכנה

הואיל וזכות יוצרים אינה אמורה להגן על מושגים מתימטיים ועל רעיונות, כי אם רק על דרכי ביטויים, היא אינה מספקת הגנה על האלגוריתם שבבסיס התוכנה. כמו כן, הגנת זכות יוצרים מותנית בהוכחת ההעתקה. אם מישהו יחבר תוכנה דומה לשלכם מבלי שהעתיק אותה, לא ניתן יהיה לפעול נגדו בעילה של הפרת זכות יוצרים.

על מנת להגן על האלגוריתם וכדי שתהא הגנה כנגד כל תוכנה דומה, הגם שאינה מועתקת, יש לרשום פטנט לגבי התוכנה. הגנת פטנט היא טריטוריאלית, כלומר מוגבלת למדינה שבה נרשם הפטנט. פטנט, כמו זכות יוצרים, מקנה הגנה קניינית שמכוונת כלפי צדדים שאינם קשורים לבעליו, אולם גם פטנט יכול להיות מופעל ע"י בעליו כנגד צד לעסקה (בעל רישיון למשל), כאשר תנאיה מופרים.

על איזו תוכנה ניתן להגן בפטנט?

השאלה על איזו תוכנה ניתן להגן בפטנט חורגת מגבולות מאמר זה. נעיר רק שהן בישראל והן בחו"ל, כמו בלימוד נהיגה, קיימים מבחן התיאוריה ומבחן מעשי.

הן בישראל והן באירופה, מי שרוצה לעבור בהצלחה את מבחן התיאוריה, חייב לשנן, כי התוכנה או תוצאת השימוש בה חייבות להיות בעלות אפקט טכני- פעולת גומלין עם חומרה. למשל: תוכנה המווסתת הזרקת דלק למנוע או אפילו תוכנה שמעבדת נתוני א.ק.ג ומתרגמת אותם לתצוגה גראפית על צג, להבדיל מתוכנת עיבוד תמלילים או תוכנה המשמשת שיטה לניהול עסקים, כמו תוכנה לרכישת קבצי מוזיקה דרך אתר אינטרנט. על פי המבחן המעשי, הן בישראל והן באירופה, לא נדירים מידי פטנטים שנרשמו לגבי תוכנות שהאפקט הטכני היחיד בהן הוא האינטראקציה עם חומרת המחשב, לרבות תוכנות סחר אלקטרוני. מוטב, אפוא, שלא לפסול על הסף את האפשרות לרישום פטנט לגבי תוכנה כלשהי. בארה"ב דיני הפטנטים גמישים יותר בסוגיה זו וניתן לרשום שם פטנט על תוכנה גם אם אין לה אפקט טכני, וגם אם מדובר בתוכנה לניהול עסקים, ובלבד שהיא נותנת תוצאה מוחשית, קונקרטית ושימושית (למשל, תוכנה לניהול קרן נאמנות).

כמובן שתנאי לרישום פטנט, בכל מקום, לגבי כל אמצאה, כולל תוכנה, הוא שיש בה חידוש והתקדמות המצאתית.

סעיף 24 לחוק החדש- העתקות תוכנה מותרות

סעיף 24 דן באספקט אחד של הגנת התוכנה מפני העתקה. הוא מסדיר את נושא העתקות תוכנה המותרות לבעל עותק חוקי שלה. המדובר בהעתקה למטרות הבאות:

גיבוי, ובתנאי שהעותק יושמד לאחר שמילא את תפקידו.

תחזוקה של עותק מורשה או של מערכת מחשב, או מתן שירות למחזיק עותק מורשה הנחוץ לצורך שימוש בתוכנה.

העתקת תוכנה, או שימוש בה כבסיס ליצירת תוכנה אחרת (יצירה נגזרת) , כאשר הדבר נדרש, ולא מעבר להיקף הנדרש, לצורך:

  (1) שימוש בתוכנה למטרות לשמן נועדה, כולל תיקון שגיאות או התאמתה למערכת מחשב או לתוכנה אחרת;

  (2) בדיקת אבטחת מידע בתוכנה, תיקון פרצות והגנה מפניהן;

  (3) השגת מידע הדרוש להתאמת מערכת מחשב או תוכנה אחרת המפותחת באופן עצמאי, כך שיוכלו לפעול עם התוכנה,

ד. ההיתר לעשיית השימושים בתוכנה כאמור בפסקה ג', יחול בתנאי שהמידע שהושג באמצעותם לא היה ניתן לגילוי בנקל בלעדיהן. כמו כן, לבעל עותק התוכנה אסור להעביר לאחרים את המידע שהשיג, לצורך מטרות שונות מאלו שקובע הסעיף, או לנצלו כדי ליצור תוכנה אחרת שמפרה את זכות היוצרים בתוכנה.

המשותף למטרות הללו הוא מתן אפשרות לרוכש העותק להפיק מהתוכנה את התועלות שהוא רשאי לצפות להן מעסקת הרכישה.

הנדסה חוזרת

האם הסעיף אוסר הנדסה חוזרת?(Reverse Engineering)

כאשר מדובר בהנדסה חוזרת שמטרתה לחשוף את האלגוריתם שבבסיס התוכנה או לשלוף נתונים הכלולים במאגר מידע הקשור בה, נראה שמדובר בפעולות מותרות. סעיף 24 אינו תלוי בחלל. הוא חלק מדיני זכויות יוצרים, ואלה אינם נכונים להעניק הגנה לרעיונות ולמושגים מתימטיים, ואף לא לעובדות או לנתוני מידע לכשעצמם- להבדיל מבחירה מקורית או מסדור מקורי של הנתונים במאגר מידע (ראה סעיפים 4(ב) ו- 5 לחוק החדש, שמגלמים עקרון פסיקתי בסיסי, אשר קיבל בשנת 1999 ביטוי חקיקתי, כשתוקנה פקודת זכות יוצרים כדי להתאימה להסכם טריפס). הואיל ואלגוריתמים ונתוני מידע אינם בנחלת דיני זכויות יוצרים, סעיף 24 אינו אמור לאסור או להתיר הנדסה חוזרת של תוכנה המיועדת לחשוף אותם. זאת למרות שהתוכנה עצמה מוגנת בזכות יוצרים. למה הדבר דומה? לשימוש בשרטוטי מוצר, המוגנים בזכות יוצרים, לצורך ייצור המוצר עצמו אשר אינו מוגן בזכות יוצרים (כגון, מוצר אשר היה צריך להירשם כמדגם או כפטנט, או שתוקף המדגם או הפטנט שנרשם לגביו, פג). במקרים כאלה קובעת ההלכה הפסוקה, כי זכות היוצרים בשרטוטים אינה מקנה הגנה כנגד ייצור המוצר המשורטט, באמצעות השרטוטים, אם אינו מוגן לכשעצמו (ראה: ע"א 513/89 Exin-Lines Bros.S.A. נ' Interlego A/S, פ"ד מח (4) 133.). יישום הלכה זו מוביל למסקנה לפיה, זכות היוצרים בתוכנה אינה מגנה כנגד ביצוע פעולות בעותק חוקי שלה שמטרתן לחשוף את האלגוריתם שבבסיסה או לשלוף ממנה נתוני מידע.

כאשר השאלה היא, מה יחס סעיף 24 להנדסה חוזרת לצורך חשיפת רבדים בתוכנה שהם מוחשיים יותר מהאלגוריתם, גולמיים פחות מנתוני מידע ושיש בהם ביטוי מקורי, התשובה היא: תלוי בפרשנותו.

למשל: ברור שההיתר להעתיק תוכנה לצורך "התאמתה לתוכנת מחשב אחרת", כולל העתקה כדי להתאימה למערכת ההפעלה, או לתוכנת אבטחת המידע, של תחנת העבודה עליה היא מותקנת. ואולם, נוסח הסעיף (פסקה ג(3) ) מתיר גם העתקה לשם השגת מידע הדרוש להתאמת מערכת מחשב או תוכנה אחרת שפותחה באופן עצמאי, כך שיוכלו לפעול עם התוכנה. מה הגבולות של היתר זה?

  לדוגמא, התוכנה שנרכשה היא חלק ממשחק וידיאו ותפקידה לעבד אותות קול ותמונה. האם מותר לבעל עותק חוקי שלה (רוכש המשחק) לערוך לה הנדסה חוזרת כדי להתאים אליה תוכנת הפעלה של מערכת אינטרקום עם צג טלביזיה שמיועדת לבניינים רבי קומות, כך שניתן יהיה לשלב במערכת זו את תוכנת עיבוד הקול והתמונה. נניח גם שדרך זו של שילוב תוכנת עיבוד הקול והתמונה במערכת האינטרקום כדאית יותר מאשר פתוח או רכישה של תוכנה כזו. האם מותר לרכוש כמויות מסחריות של עותקי משחק הוידיאו כדי להשתמש בתוכנת עיבוד הקול והתמונה שלו לצורך ייצור מערכות האינטרקום?

לכאורה נראה, כי נוסח פסקה ג(3) רחב דיו כדי להתיר העתקה כזו. מצד שני, פסקה ד' אוסרת את העתקת התוכנה, או עשיית יצירה נגזרת ממנה, לצורך "יצירת תוכנת מחשב אחרת המפרה את זכויות היוצרים בתוכנת המחשב". התשובה תלויה, אפוא, במענה לשתי שאלות: א. האם כתוצאה מהתאמת תוכנת ההפעלה של מערכת האינטרקום לתוכנת עיבוד הקול והתמונה, הפכה הראשונה לתוכנה "אחרת"?

ב. האם התוכנה האחרת מפרה את זכות היוצרים בתוכנת עיבוד הקול והתמונה?

במידה שהתשובה לאחת השאלות הללו היא שלילית, הרי שלפי נוסח סעיף 24 המעשה מותר. ואולם, בפרשנות ההסדר אין להסתפק בקריאה דווקנית של נוסח הסעיף. יש לעמוד על מטרתו ועל האינטרסים המונחים בבסיסו. מצד אחד ברור, כי מטרת סעיף 24 הינה לאפשר למשתמש הקצה הרוכש עותק של התוכנה להפיק את מלוא התועלת מהעסקה ולקבל את שימושי התוכנה, מבלי להיות תלוי בחסדי היצרן. מאידך, ניתן לטעון כי מדובר רק באותם שימושים שאליהם התכוון יצרן התוכנה. בתשובה, ניתן לטעון, כי הסייג של "שימוש בתוכנה למטרות שלשמן נועדה", אשר נועד להגן על אינטרס יצרן התוכנה, מופיע בחלופה אחרת (סעיף24(ג)(1)), המתייחסת לתיקון שגיאות או התאמת התוכנה למערכת מחשב או לתוכנה אחרת. ואולם, סייג זה אינו מופיע בסעיף 24(ג)(3) שעניינו התאמת מערכת מחשב או תוכנה אחרת אל התוכנה בה מדובר. האם כאן הניח המחוקק כדבר מובן מאליו, כי התאמת תוכנה אחרת לפעולה עם התוכנה האמורה תיועד תמיד רק לצורך השגת מטרות התוכנה אשר עמדו לנגד עיני היצרן. ספק רב אם אכן כך.

ואולם, אפילו אם כך, אין בהכרח פירוש הדבר כי הפעולה המתוארת בדוגמא שלעיל הינה אסורה. הדבר תלוי באופן ההגדרה של המטרה או התפקיד של תוכנת עיבוד הקול והתמונה.

  אם הפרשנות תהא פונקציונאלית (עיבוד אותות קול ותמונה) הרי שבשילוב התוכנה במערכת האינטרקום היא ממשיכה למלא את יעודה המקורי, אין חריגה ממטרת יצירתה , ולכן המעשה מותר. אם התוכנה תבחן על פי יעודה העסקי (לשמש חלק ממשחק וידיאו לא ממערכת אינטרקום), מדובר בשימוש החורג ממטרות סעיף 24 והמעשה ייחשב לאסור.

ניתן לשאול גם, האם לעובדה שהיצרן קיבל תמורה עבור עותק התוכנה יש השלכה לגבי זכותו לשלוט בשימושים שיעשו בה לאחר שיצאה מרשותו. שאלה זו באה מכיוון הדוקטרינה של מיצוי זכויות. ואולם להבדיל, במרבית המקרים של מיצוי זכויות מדובר בעותק של היצירה שנרכש כדין, אשר נעשה בו שימוש כפי שהוא. ואילו כאן, התאמת מערכת האינטרקום לפעולה עם תוכנת עיבוד הקול והתמונה כרוכה בהעתקתה.

שאלה נוספת שמעורר סעיף 24 היא, האם יש תוקף לתניה בהסכם רישיון לשימוש בתוכנה (בין אם חוזה אחיד ובין אם לאו) השוללת את זכות הרוכש על פי סעיף 24.

האם סעיף 24 ממצה את כל ההגנות ?

שאלה נוספת שמתעוררת היא, האם סעיף 24 ממצה את כל ההגנות העומדות לבעל עותק חוקי של תוכנה, או שיתכן כי פעולות שאינן מותרת לו לפי סעיף זה, יותרו ע"י הגנה אחרת שקובע החוק. נראה כי האפשרות השנייה היא הנכונה. לכל אחת ואחת מההגנות שבחוק החדש מטרה אחרת והערכים העומדים בבסיסן שונים מהגנה להגנה. כך למשל, אם בעל עותק חוקי של תוכנה העתיקה לא לצורך גיבוי, או אחר שמתיר סעיף 24, אלא לצורך מחקר, הוא יחסה בצל הגנת שימוש הוגן, אם מתמלאים יתר תנאי סעיף 19 לחוק החדש..

לסיום, שתי נגיעות אינטרנט: סעיף 26 לחוק החדש מתיר העתקה ארעית של יצירה המתבצעת ע"י המחשב אגב גלישה באינטרנט. קביעה זו נראתה למחוקק כנדרשת מאחר שלצורך הגלישה באינטרנט המחשב יוצר עותק זמני של היצירה על גבי הכונן הקשיח, ולכן מבחינה טכנית זכות היוצרים מופרת.

סעיפים 11 ו-15 מקנים ליוצר זכות חדשה- העמדה של יצירה לרשות הציבור. הכוונה היא שלבעל זכות היוצרים תהא זכות בלעדית להעלות את היצירה על האינטרנט. הביטוי "העמדה של יצירה לרשות הציבור" המופיע בסעיף 11(5), בכותרת סעיף 15 וברישא שלו, עלול להטעות. ניתן היה לחשוב, כי מדובר בזכות אקוויולנטית לזכות לפרסום ראשון, דהיינו, לאחר שהיצירה הועלתה לאינטרנט ע"י בעל זכות היוצרים היא כבר הועמדה לרשות הציבור ולכן מי שמעלה את היצירה לאינטרנט לאחר מכן אינו מפר זכות זו.

סברה זו מוטעית בעליל. כפי שנאמר בדברי ההסבר שבהצעת החוק, זכות העמדת היצירה לרשות הציבור מבוססת על האמנות החדשות- אז- של הארגון הבינלאומי לקניין רוחני(WIPO) משנת 1996-WIPO COPYRIGHT TREATY (WCT) ואמנת זכויות מפיקי תקליטים ומבצעים WIPO PHONOGRAMS AND PERFORMANCES TREATY (WPPT). נוסחי האמנות הללו אינם מותירים מקום לספק, כי זכות העמדת היצירה לרשות הציבור אינה מצומצמת להעלאה ראשונה של היצירה על האינטרנט, אלא חלה גם על העלאות המתבצעות לאחר מכן.

זכות זו אמורה לכאורה לפתור את הבעיה של שיתוף קבצים, ע"י הטלת איסור על מתן גישה לגולשים אחרים אל הקובץ שבזכרון המחשב, ומניעת העתקתו על ידם. בסרט פארק היורה הרגיע יוזם הפארק את מבקריו, מפני התרבות בלתי מבוקרת של הדינוזאורים, בהבטיחו להם חגיגית כי כל הדינוזאורים שבפארק הם נקבות. לכך השיב לו המתימטיקאי ד"ר איאן מלקולם:"NATURE ALWAYS FINDS ITS WAY OUT". וכך אכן היה.

  התופעה של שיתוף קבצים הינה, לטוב או לרע, כה מושרשת בציבור, עד כי רבים רואים בה זכות טבעית של הגולשים. חלק סוברים כך מתוך בורות, רשעות או אנוכיות, אבל יש גם אחרים, שדווקא מתוך הבנה מעמיקה של המאטריה מציעים לבעלי הזכויות לשנות את צורת החשיבה ולראות ביכולת הפצת המידע הפנטסטית שמעניק האינטרנט, הזדמנות פז, לא פרצה קוראת לגנב להסתנן דרכה ולבעל הבית למהר ולחסום אותה, וחוזר חלילה, במין משחק אווילי של חתול ועכבר. קיימים מספר אתרים פופולריים הפועלים על פי מודלים של מתן גישה חופשית ליצירות תמורת תשלום שנראה לגולשים רבים מאד כסביר, ותגמול היוצרים. יש גם מספר חברות תקליטים שהעדיפו גישה זו על פני מסעות הציד הנצחיים כנגד הגולשים הסוררים. החוק החדש מספק רק גדר בפני העלאת היצירה לאינטרנט. אין בו פתרון שיעצור את הדינוזאור הבא אשר ירמוס את הגדר ללא קושי.

* עו"ד נעמי אסיא מייסדת ושותפה מנהלת במשרד נעמי אסיא ושות', המתמחה בדיני היי טק וקניין רוחני. מכהנת כיו"ר ועדת מדע וטכנולוגיה של לשכת עורכי הדין. עוסקת בבוררויות וגישורים בתחום ההיי טק וקניין רוחני".

עו"ד משה ש. גולדברג עוסק בדיני קניין רוחני במסגרת משרד נעמי אסיא ושות'. שימש כרשם הפטנטים בשנים 1998-2002. מלמד דיני קניין רוחני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובמחלקה לביו טכנולוגיה בפקולטה לחקלאות.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.