בית המשפט העליון דחה את ערעורה של המשטרה על החלטת בית המשפט המחוזי מאפריל 2012 לפיה אין למשטרה הסמכות להורות לספקיות הגישה לאינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים.
בתאריך 24.3.2013 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בערעורה של המשטרה כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הקובעת כי למשטרה אין סמכות להורות לספקיות האינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים ברשת.
בכך למעשה קבע בית המשפט העליון כי כל עוד לא עוגנה הסמכות הנ"ל בחקיקה מתאימה, הרי שאין היא יכולה להיתלות בסמכת המוקנית לה על פי סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין.
בפסק דין דין ארוך ומנומק בן 40 עמודים קבע הרכב בית המשפט העליון בדעת רוב, כנגד דעתו של כבוד השופט סולברג, את העקרונות הבאים:
- העניין הנדון בערעור מתסכם למעשה בחוקיותם של הצווים שהוציא מפקד מחוז משטרת תל אביב לספקיות הגישה לאינטרנט המורים להן לחסום את הגישה לאתרי הימורים ברשת האינטרנט. לטענת המשיבים בערעור מפקד המחוז של המשטרה מוסמך להורות על סגירתם של מקומות פיזיים בלבד וחוק העונשים אינו מרנ לו סמכות להשתמש בספקיות הגישה על מנת למנוע גישת משתמשים ישראלים לאתרי הימורים.
- בית המשפטו קבע כי על מנת להחיל את סעיף 229 (א)(1) לחוק העונשין במקרה הנדון, יש לעבור שלושה מהלכים פרשניים: (1) קביעה כי אתר אינטרנט הוא בגדר "מקום" כהגדרתו בחוק. (2) קביעה כי חסימת הגישה לאתרי האינטרנט שקולה ל"סגירתו של מקום" כנדרש בחוק. (3) כי ניתן להשתמש בספקיות הגישה לאינטרנט לצורך ביצועה של הסמכות.
- גם אם ניתן היה, מבחינה פרשנית, לעבור את שתי המשוחות הראשונות לגבי ההגדרה של "מקום" ו"סגירתו", הרי שלדעת רוב השופטים לא ניתן לעשות שימוש בצדדים שלישיים לצורך הפעלת הסמכות. כלומר, לא ניתן להיתלות בסעיף 229(א)(1) לחוק העונשין כמקור הסמכות להורות לספקיות הגישה לאינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים.
- צו של רשות אמור להינתן באופן ישיר לגורם החשוד בביצוע עבירה על מנת שיחדול מפעילותו הלא חוקית. במקרה הנדון, הצווים הופנו כלפי ספקיות הגישה וכפועל יוצא, אתרי ההימורים המשיכו בפעילותם, אשר אינה חוקית בישראל, ושאלת אפשרות הגישה של משתמשי מחשב מישראל באמצעות ספקיות הגישה, אמורה להיות מוסדרת בדבר חקיקה מפורש לעניין זה ולא באמצעות השימוש בסמכות על פי סעיף 229(א)(1) לחוק העונשין.