חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשעב-2012
ביום 20.2.2012 אושר בכנסת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע"ב-2012. מטרתו של החוק, כפי שהוגדרה בהצעת החוק, הינה למנוע ממעביד את האפשרות לכבול את העובד למקום עבודתו בדרך של קבלת בטחונות מן העובד.
את נוסחו המלא של החוק ניתן למצוא כאן.
מדובר בחוק קצר מאד (11 סעיפים על פני שני עמודים), אלא שקריאתו מעלה מספר שאלות ביחס לחוקיותם של מספר הסדרים אשר נהוגים כיום ביחסי עובד- מעביד בתחום ההיי-טק בכלל ובתחום חברות ההזנק בפרט.
החוק מגדיר "בטוחה" כ"מיטלטלין, לרבות כסף או שטר, הנמסרים מעובד למעביד לשם הבטחת הישארותו בעבודה או כתנאי לקבלתו לעבודה."
סעיף 2 לחוק קובע באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "לא יקבל מעביד, במישרין או בעקיפין, בטוחות מעובד ולא יממשן". סעיף 6 קובע כי לא ניתן להתנות על החוק, ועובד אינו יכול לוותר על הוראותיו.
ניסוחו הרחב והבלתי מסוייג של החוק, מציב כיום סימן שאלה גדול מעל הסדרי ה-Repurchase וה-Reverse Vesting הנהוגים כיום בתחום חברות ההזנק.
בקצרה – שני המנגנונים קובעים כי בעלותו של עובד מסויים במניות המוחזקות על ידו כפופה להתחייבותו של אותו עובד לעבוד בחברה למשך תקופת זמן מינימלית. עזיבת העבודה לפני המועד המוסכם תעניק לחברה את הזכות לקבל מן העובד בחזרה את מניותיו (או חלק מהן). להבדיל ממנגנוני האופציות לעובדים המקובלים אצל חברות ההזנק, אשר במסגרתן זכאי העובד לקבל מספר מסויים של אופציות עם השלמת תקופת עבודה מסויימת, הרי שבמקרים של Repurchase ו-Reverse Vesting המניות כבר מצויות בבעלות העובד, או מוקצות לו בסמוך לאחר חתימת ההסכם עימו, ולפיכך הן מהוות, מבחינה משפטית נכס שלו. הכפפת מניות אלה למנגנונים הנזכרים לעיל, בהחלט עלולה להיתפס, לצורך החוק, כמניות הנמסרות מעובד למעביד לשם הבטחת הישארותו בעבודה.
אמנם, אין מדובר בקביעה מובהקת, וניתן לטעון כי אין בהסדרים הנ"ל משום "מסירה" של המניות מן העובד למעביד או משום שעבוד שלהן. החוק עודו חדש מאד ולא עמד, כמובן, לפרשנות משפטית כלשהי.
עם זאת חשוב לציין – מלבד העובדה שהחוק מסמיך את בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי לטובת העובד גם אם לא נגרם לעובד נזק ממון, נקבעה בחוק סנקציה פלילית על הפרתו! (קנס או מאסר של עד ששה חודשים). החוק רואה גם בנושאי המשרה בחברה אחראים להפרתו על ידה.
*מסמך זה אינו בגדר ייעוץ משפטי