Naomi Assia & Co., Law Offices
Patent Attorneys and Notaries
נעמי אסיא ושות', משרד עורכי דין
עורכי פטנטים ונוטריונים

ויינברג נ' וייסהוף - בית המשפט העליון משיב את כבודו האבוד של הצילום התיעודי (ספטמבר 2012)

  

אמיר ויינברג הינו צלם מקצועי, אשר זכה לצלם את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל באחד מטקסי יום הזכרון. אליעזר ויסהוף הינו, בין השאר, מעצב מדיילות, אשר בשנת 1998 עיצב עבור המטבעה המלכותית הנורווגית מדליה הנושאת את דיוקנו של רבין, וזאת בהתבסס (או, כטענתו, בהשראת) הצילום שצילם ויינברג. האחרון הגיש תביעה לבית משפט השלום כנגד ויסהוף, בטענה שבעיצוב המדליה הפר את זכות היוצרים ואת הזכות המוסרית של ויינברג. בית משפט השלום קיבל את התביעה, וויסהוף ערער לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור ודחה את התביעה.

בית המשפט המחוזי ערך אבחנה בין הצילום עצמו לתוכן הצילום, אשר אינו מוגן בזכות יוצרים שעה שמדובר בדמות מוכרת באירוע פומבי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם הצילום זכאי להגנה, הרי שהגנה זו מופחתת לאור העובדה שהצילום הועתק למדיה אחרת (מדליה). פסיקת בית המשפט המחוזי יצרה קושי רב בקרב צלמי העיתונות והצלמים התיעודיים, כמו גם בקרב בתי המשפט, אשר, כפי שכבר הצבענו בעבר, עשו מאמצים לעקוף את פסיקת בית המשפט המחוזי בענין (לפסק הדין במחוזי ופסקי הדין שבאו בעקבותיו ראה את מאמרנו "אי ודאות בהיקף הגנת זכות היוצרים - הצילום בפסיקת בתי המשפט".


וייברג בחר לערער על פסיקת בית המשפט המחוזי ולערעורו הצטרפו אף שורה ארוכה של צלמי עיתונות אשר לא היו צד לתיק המקורי (רעא 7774/09). ביום 28.8.2012 החליט פה אחד שלושת השופטים אשר ישבו בהרכב בית המשפט העליון בערעור לקבל את הערעור. שלושת השופטים מצאו לנכון להבהיר באופן חד משעמעי אשר אינו משתמע לשתי פנים כי הצילום התיעודי הינו צילום ככל צילום וככזה חלה עליו הגנת חוק זכות יוצרים.

החלטת בית המשפט העליון רצופה באמירות חדות וחד משמעיות בדבר היותו של הצילום התיעודי יצירה לכל דבר וענין. נקבע כי עצם העובדה שהצלם התיעודי אינו מביים את הצילום אינה שוללת את המקוריות והיצירותיות שבצילום התיעודי. נקבע כי "המקוריות יכולה להתבצא בהיבטים רבים ושונים כמו בחירת התזמון הנכון; בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק מהנושא, מיקוד התמונה, בחירת הרקע לתמונה וטכניקת הצילום; עיצוב הצילום, משחקי האור והצל, ההדגשים המגוונים ועצם בחירת הנושא וסידורו."

בית המשפט העליון מבסס את החלטתו גם על שיקולי מדיניות - "ערכם ההיסטורי, התרבותי והחברתי של צילומי העיתונות ושל הצילומים התיעודיים לא יסולא בפז, והוא מצדיק מתן תמריץ ליוצריהם".

החלטת בית המשפט העליון כוללת אף לא מעט ביקורת על החלטת בית המשפט המחוזי. כך, למשל, קובע בית המשפט העליון כי ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין צילום תיעודי לצילום מבויים יוצאת מנקודת הנחה כי בצילום מבויים קיים ערך אומנותי רב יותר, והבחנה זו אינה משפטית. בית המשפט מבהיר כי בתי המשפט חייבים לנקוט זהירות רבה שלא להעניק היקף שונה של הגנה ליצירות שונות לפי "ערכן האמנותי". אמירה זו רלוונטית במידה מסויימת גם לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בענין הפרימייר ליג (החלטה שאף היא נהפכה על ידי בית המשפט העליון). 

בית המשפט העליון מוסיף וקובע כי העתקה מפירה יכולה להתקיים גם אגב שינוי במימד או במדיה אך עם זאת הוא מבהיר כי ככל שהשימוש ביצירה הינו טרנספורמטיבי יותר, יהיה קל יותר להכיר בשימוש כשימוש הוגן.

עם זאת, בית המשפט העליון מבהיר כי זכות היוצרים של הצלם התיעודי אינה על הדמות המצולמת אלא על הביטוי הקונקרטי של הדמות כפי שהיא מופיעה בתמונה. הודגש כי אין מניעה שאמן המעוניין לעשות שימוש ביצירותו בתווי פניו של איש ציבור יביט בתמונות או בפסלים ויקבל מהם השראה.

בשולי הדברים יצויין כי בית המשפט העליון קבע שזכותו המוסרית של ויינברג לא הופרה, בעיקר לאור העובדה שלא הייתה פגיעה בכבוד היוצר או בשמו הטוב.